הזמן המיוחד

כל הורה – בין אם עובד או לא, בין אם מגדל ילד אחד או יותר – מכיר היטב וחווה את העומס הרב שמזמנים החיים. אינטנסיביות של עשייה ודאגה, לפעמים תחושה של מרוץ נגד הזמן ממש כדי להספיק את כל המטלות הקשורות בבית, בפרנסה, בבריאות ובטיפול בילדים. לא פעם יש תחושה בנוגע לילד ש"כל היום אני איתו, למה הוא מחפש עוד תשומת לב?". חשוב להבדיל בין זמן "נטו" בשביל הילד לבין יתר הדברים שאנחנו עושים: כביסה, הכנת הארוחות, ניקיון וטיפול בבית, ריצה לסידורים ודאגה להכנסה הכספית ואפילו הכנת שיעורים עם הילד או התכוננות למבחנים הינם הכרחיים ונחוצים אך אינם ממלאים את הצורך הרגשי של זמן איכות עם ההורה. את כל העשייה הזו של ההורים יוכל הילד להעריך ולהוקיר רק בעוד שנים רבות, כשיהיה כבר מבוגר בעצמו.

ה"הגיון הילדי" פועל לפי כללים פשוטים ולעיתים חסר את התחכום הנדרש כדי להבין את מורכבות החיים והדרישות של ההורים. כך למשל, בהגיון זה: "אם אבא משחק איתי אני חשוב לו", "אם אמא מבלה רק איתי אני מעניין עבורה ואהוב". 

לעיתים קרובות, כשחסרה לילד תחושת הקשר עם ההורה, הוא מחפש להשיג אותה בדרכים אחרות. זה לא מתוכנן ומכוון, לא במודע, אבל כדי לחוש את הקשר ילד יעשה כמעט הכל וכשזה לא עובד בדרכים "הטובות" הוא יפעל אפילו כדי להשיג תשומת לב שלילית – אם דרך התנהגות מנדנדת, מריבות עם האחים שלו, הפרעה להורים ועוד דרכים שונות ומגוונות. 

מהו הזמן המיוחד? 

מדובר על פרק זמן של 15-20 דקות ביום. בפרק זמן זה הילד בוחר בכל פעם מה היה רוצה לעשות עם ההורה וההורה מקדיש לו את הדקות הללו באופן מוחלט ללא טלפונים או עיסוקים אחרים כלשהם. האם או האב משתדלים שזמן זה יהיה כייפי ככל האפשר ונמנעים, ככל הניתן, מביקורת. משתדלים לפרגן ולחזק, משתדלים ליהנות בעצמם עם הילד שלהם.

מספרים לילד על "הזמן המיוחד", אומרים שרוצים להכניס לבית שלנו את המנהג הזה, קובעים שעה ביום (אם ניתן שתהיה שעה קבועה זה מצויין), מזמינים את הילד לחשוב מה היה רוצה לעשות בכל יום. לא צריך דברים "גדולים" – משחק קופסא, שיחה, הכנת עוגיות, טיול בחוץ יהיו מספקים מאד לילדי הגן וביה"ס. אם יש כמה ילדים אפשר לקבוע זמן לכל אחד מהם. אם הדבר ממש לא אפשרי ניתן לקבוע לכל ילד זמן מיוחד כל יומיים – עדיף פחות מאשר בכלל לא.

כדאי לקיים את "הזמן המיוחד" מדי יום, לפחות בתקופת החודש הראשון. מהלך זה יחזק עד מאד את הדימוי העצמי של כל ילד, ירגיע מאד ולמרות שזה תובעני ביותר ודורש מההורים (רוב ההורים ירגישו שזה כלל לא פשוט למצוא את הזמן הזה) בסופו של דבר הילד יהיה רגוע יותר, מוכן הרבה יותר להיענות ולהקשיב לדרישות ההורים שכן לא יהיה לו צורך לחפש תשומת לב שלילית. בסופו של דבר, לאורך הזמן, הנטל על ההורים בדרך כלל יפחת לצד תחושה הולכת וגדלה של ביטחון עצמי ושביעות רצון של הילדים.