טלויזיה בבית
מאת איריס אוסטפלד-לוין, דרמה תרפיסטית ומנחת קבוצות, בית י.ה.ל
טלויזיה כיום נמצאת בכל בית.
כמה נעים לשבת יחד עם הילדים, לשתות שוקו חם בימים הגשומים לנשנש פופקורן ולראות סרט ביחד. לצחוק יחד, להתחבק כשפוחדים, להחזיק את המתח בלב ולנחש מה צפוי לקרות בעוד רגע... אלו באמת רגעים קסומים.
הטלויזיה אמורה לשמש אותנו לצורך היחד (ולפעמים גם לצורך הלבד). הבעיה מתחילה כאשר הטלויזיה דלוקה כל הזמן במרכז חדר המשפחה, מרצדת מול העיניים וקולותיה מתערבבים בקולות חברי הבית וחודרים לתוך המחשבות. ואז כבר לא ברור מה שלי ומה לא.
ואתם יודעים איך זה להרגיש שאמא שלי, שכל כך ציפיתי לפגוש כל היום ולספר לה מה קרה לי בגן – עסוקה עכשיו בלראות איזו סדרה שלא קשורה אלי והיא אומרת לי "אחר כך" או גרוע יותר, מקשיבה לי תוך כדי ריכוז במסך – ואז היא לא פה ולא שם. זה מעליב וזה פוגע וזה מכעיס מאד.
ולנו ההורים – כשהטלויזיה כל הזמן דלוקה אין לנו דרך לפקח על מה הילדים רואים – על מידת האלימות שהם חשופים לה ומטמיעים אותה בתוכם, על תכנים מיניים, על ערכים אחרים שאיננו שותפים להם...
לכן – אם יש טלויזיה בסלון חשוב להשתמש בה בתבונה:
א. היא צריכה להיות באופן בסיסי סגורה. כשנכנסים הביתה נכנסים אל תוך מקום מוכר, צפוי, מוגן – מקום שיש בו אפשרות לשקט, אפשרות לשיחה, אפשרות ליצור בו משהו משלנו ולא רק "לבלוע" את מה שיש לטלויזיה לתת.
ב. מדליקים את הטלויזיה כאשר יודעים שמשדרים תוכנית אהובה – ואז צופים בה יחד או לחוד. כשהיא מסתיימת – כדאי לכבות את הטלויזיה ולתת הזדמנות למשהו חדש להתרחש. אפשר להקשיב למוסיקה, אפשר לשחק יחד, לרקוד, לבשל יחד, לשוחח...
ג. כולנו כהורים צריכים מדי פעם רגע של שקט כדי לבשל/להתקלח/לנשום. הטלויזיה יכולה לשמש כבייביסיטר לזמן מוגבל אך אינה יכולה להחליף את התפקיד שלנו כהורים – עדיף שהיא לא תקבל תפקיד כזה, ואם כן – אז לזמן מוגבל עד שמסתיימת הפעילות שאנו מצויים בתוכה או התוכנית שנבחרה לצפייה.
ד. לא כל דבר שמשודר בטלויזיה הוא ראוי, גם אם הוא תחת הערך של "תוכנית ילדים". מותר לכם כהורים לומר לילדים שאתם לא מסכימים שיראו תוכנית מסוימת אם היא אלימה מאד, אם יש בה מסרים שאתם מתנגדים להם (למשל שערך הכסף קודם לערך החברות, שמותר לי לעשות הכל גם אם זה פוגע באחרים, שבנות נועדו להיות יפות ולשרת את הבנים וכו'). הערכים והמסרים שהילדים חשופים להם מחלחלים ומעצבים את מי שהם ומי שהם יהיו.
ה. אם הילדים בכל זאת נחשפו לתכנים שאתם חושבי שאינם ראויים – שוחחו איתם עליהם, עזרו להם לפתח הסתכלות ביקורתית על הדברים.
ו. ואחרי הכל – אתם ההורים והם הילדים היקרים לכם.