הורים כמודל התנהגות
מאת שגית להט, עו"ס MSW, מרכזת טיפול במשפחות בבית י.ה.ל, מטפלת זוגית ומשפחתית, מדריכת מתמחים.
לא כל הקשיים של ילד נובעים ממה שקורה בבית. כך גם לא כל ההצלחות שלו קורות בזכות מה שקיבל מהוריו.יחד עם זאת כולנו מסכימים כי לבית ולמשפחה השפעה עצומה על התפתחות הילדים מבחינה רגשית, לימודית וחברתית.
לא אחת אנחנו מסבירים לילדינו מה נכון, כיצד ראוי לנהוג, מה חשוב שלא לעשות. לפעמים אנחנו גולשים ל"הרצאות" של ממש, לפעמים מדברים בכעס, לפעמים בהבנה. ההסברים שלנו חשובים. זו בהחלט דרך בה הילדים לומדים על העולם.
ובכל זאת, יש דרך חשובה אפילו עוד יותר – ולא תמיד אנחנו ערים לה. דרך זו קשורה לאופן בו אנחנו מתנהגים בעצמנו, איך הילדים חווים אותנו מבינים מצבים ומגיבים למצבים.
מחקרים מראים כי לרוב ההשפעה החזקה ביותר קשורה לאופן בו הילדים רואים אותנו. אם יש דמיון והלימה בין האופן שבו אנו מסבירים לבין איך שאנו מתנהגים – מה טוב. אם ישנה סתירה הילדים בדרך כלל "יבחרו" בהתנהגות שמחקה אותנו ולא ב"הסבר" שנתנו להם.
לדוגמא, ילד שהוריו מסבירים שאסור להרביץ אך נוהגים באלימות בעצמם עשוי להיות מבולבל בין המסרים הסותרים ולרוב יבחר בחיקוי ההורים. למה? כי אלו הדמויות הכי קרובות אליו, אלו שהן הכי מזדהה איתן והכי מעריץ אותן ורוצה להיות כמוהן.
יש אלפי דוגמאות שיכולות להיות קשורות לכל תחומי החיים – לדרך שבה אנחנו מתייחסים לאוכל, לבריאות, כמה אנחנו דואגים, עד כמה אנחנו אופטימיים בחיים או נוטים לחרדות, כמה מבטאים רגשות, איך מתמודדים ברגעי לחץ, כמה מפרגנים ועוד ועוד.
ברור שחוץ מזה שאנחנו הורים אנחנו בני אדם בשר ודם וככאלו גם טועים, גם מאבדים את השליטה העצמית לפעמים ולא יכולים במאה אחוז מהזמן להיות מודל התנהגות נכון. אין מושלמות כזו במציאות. אבל חשוב, אפילו קריטי, שנזכור שאנחנו "על הבמה" ליד ילדינו, שהם רואים, מפנימים ובהמשך מחקים את התנהגותנו וההתנהלות שלנו. כדאי שנבדוק איזה מודל היינו רוצים לשמש לילדינו ונחתור ככל שאפשר להיות דומים לו.